מחשבה יוצרת מציאות

בכיפור בני הגדול (בן 6.5) עלה על אופנים של חבר ללא גלגלי עזר והחל לרכב על האופנים ללא כל עזרה.

אתמול יצאנו לטיול על האופנים (האופנים שלו קצת יותר גדולות מהאופנים של החבר) וכבר בבית 

הבן אומר לי: "האופנים שלי יותר גדולות לא בטוח שאני אצליח"

התשובה שלי: אתה יכול, אם הצלחת באופנים של X אין סיבה שלא תצליח באופנים שלך.

טוב יצאנו לנו לטיול וכמובן שהבן נפל מאופנים ורק כשאני עזרתי לו בתחילת הרכיבה הוא אצליח, הנפילות היו מלוות בבכי ובתחושה של כישלון ופעם אחר פעם הוא נפל מהאופנים.

בשלב מסוים נמאס לי לשמוע "שזה קשה" "אני שונא את האופניים האלו" "אני לא מצליח" "אני כישלון" ,

ואמרתי לו : אם תגיד לעצמך כל הזמן "אני לא יכול" אז לא תצליח, אבל אם תגיד לעצמך "אני יכול- אני אצליח" אז תצליח.

והלכתי, ומה אתם חושבים שקרה, אחרי דקה שהוא חשב על המשפט שלי הוא קם עלה על האופנים אמר לעצמו "אני יכול אני אצליח" וכמובן שהוא אצליח.

בזה נגמר הסיפור מאותו רגע ועד שהגענו לבית הוא רכב ללא כל בעיה ובעית גודל אופניים כבר לא הייתה בעיה .

"אני יכול אני אצליח"

אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה