אוטיזם - התמודדות עם חרדה סביב עצמאות יומיומית

כל הורה לילד על הרצף האוטיסטי או עם צרכים מיוחדים מכיר את הרגע הזה שבו עולה השאלה: “האם הוא מוכן לצאת לבד? האם היא מסוגלת לנהל את זה בעצמה?”הצעדים הראשונים אל עבר עצמאות יומיומית יכולים להיות מרגשים, אבל גם מבלבלים ומלאי חשש – עבור הילד וגם עבור ההורה.

עצמאות יומיומית – הרבה מעבר לפעולה פשוטה

עצמאות יומיומית יכולה להתחיל במשימות שנראות קטנות: קנייה במכולת, נסיעה באוטובוס, שימוש בכסף קטן או אפילו תיאום פגישה לבד. לכאורה מדובר בפעולות טכניות, אבל בפועל הן דורשות שילוב של מיומנויות רבות:

• תכנון מקדים והבנת סדר פעולות.

• קבלת החלטות בזמן אמת.

• זיהוי מצבים משתנים ותגובה מותאמת.

• התמודדות עם אנשים זרים או סיטואציות חדשות.

כל אלו מהווים אתגר מיוחד למתבגרים ובוגרים על הרצף האוטיסטי, שכן המוח שלהם מעבד מידע אחרת ולעיתים מציף חרדה במצבים לא צפויים.

החרדה – שותפה נסתרת במסע

עבור הילד, עצמאות עלולה להיתפס כחשיפה לאיום: “מה אם אטעה? מה אם לא אצליח? מה אם יצחקו עליי?”עבור ההורה, החרדה מתבטאת בחשש עמוק: “מה אם יקרה לו משהו? מה אם לא ישים לב? מה אם הוא יאבד שליטה?”

תחושות אלו טבעיות מאוד – הן עדות לאהבה, לרצון להגן ולחשש משינוי. אולם אם לא מתמודדים איתן נכון, הן עלולות לשתק ולמנוע מהילד צעדים חשובים לעצמאות.

נקודת המבט של הגוף – למה זה כל כך קשה?

בפסיכותרפיה גופנית ובשיטת איזון חיים אנחנו יודעים שחרדה אינה רק מחשבה, אלא חוויה פיזיולוגית ממשית:

• דופק מואץ.

• מתח בשרירים.

• נשימה שטחית.

• תחושת הצפה וחוסר קרקע.

כאשר מערכת העצבים פועלת במצב “הישרדות”, היא מגיבה כאילו מדובר בסכנה ממשית. במצב כזה, קשה מאוד לתכנן, לקבל החלטות ולפעול בשיקול דעת – ולכן צעדים קטנים של עצמאות עלולים להרגיש מאיימים.

כלים לוויסות ולבניית ביטחון

כדי לעזור לילד (ולעצמנו כהורים) לעבור ממצב של הישרדות למצב של רוגע, אפשר לתרגל:

• נשימות עמוקות ומודעת – הכנסת אוויר איטית דרך האף, הוצאת אוויר דרך הפה.

• עיגון בקרקע – מגע עם כפות הרגליים באדמה, הליכה מודעת.

• שחרור מתחים פיזיים – מתיחות קלות, ניעור ידיים ורגליים.

• עיבוד חוויות רגשיות – לדבר על מה שהיה, לשים מילים על רגשות, ולחזק את מה שכן הצליח.

במקביל, כל התנסות מבוקרת מייצרת במוח קשרים עצביים חדשים, מחזקת את האזור הקדם־מצחי ותומכת ביכולת לווסת רגשות, להתמודד עם מצבים לא צפויים ולחוות תחושת שליטה.

ההורה כשותף פעיל

לתפקיד ההורה יש משקל עצום במסע הזה.מצד אחד – יש צורך להציב גבולות, לייצר מסגרת ולהיות רשת ביטחון.מצד שני – חשוב לשחרר, לתת מרחב של אמון ולסמוך על הילד.

האיזון בין שני הקצוות האלו הוא עדין: אם נשחרר מהר מדי, הילד עלול להרגיש מוצף. אם נחזיק חזק מדי, הוא עלול לא לפתח מסוגלות.המפתח הוא צעדים קטנים ומדורגים – הצלחות קטנות שמצטברות ומחזקות את הביטחון הפנימי.

העצמאות כשריר רגשי

אפשר לחשוב על עצמאות כעל שריר:כל פעולה קטנה – קנייה, נסיעה, תשלום – היא כמו “אימון”. עם כל אימון, השריר מתחזק, הביטחון גדל, והילד לומד שהוא יכול לסמוך על עצמו.

גם אם יש טעויות בדרך – זו לא “כישלון”, אלא עוד שלב בלמידה. דווקא ההתנסות, יחד עם התמיכה ההורית, היא שמייצרת את תחושת המסוגלות האמיתית.

מסר מחזק

כשאנחנו מאפשרים לילד צעדים קטנים של עצמאות, בתוך מסגרת בטוחה ותומכת, אנחנו לא רק מלמדים אותו פעולה טכנית – אנחנו עוזרים לו לבנות אמון בעצמו. עם כל הצלחה קטנה מתרחבת תחושת המסוגלות, ומתחזקת הידיעה הפנימית: “אני יכול, אני יודעת, אני מסוגלת.”

לסיכום

התמודדות עם חרדה סביב עצמאות אינה אתגר שיש “לפתור”, אלא תהליך שיש ללוות.כשהגוף רגוע, כשהלב מרגיש בטוח, וכשהסביבה מאפשרת ניסוי וטעייה – הילד יכול לגלות בתוכו עוצמות חדשות.

וזהו המסע האמיתי – לא רק אל עצמאות חיצונית, אלא אל תחושת חופש פנימית.

ליאורה פלד

מטפלת גוף–נפש–אנרגיה

מדריכת הורים

בשיטת איזון חיים, דפי הנפש – פסיכותרפיה גופנית

התמחות בחרדות, טראומה מורכבת ואוטיזם

📩 רוצה לקבל עדכון על המאמר הבא ? כאן

📅לתיאום פגישה - לחצי כאן