בדצמבר 2005 הגעת לפה כמו שקבענו שם למעלה, (הכל ידוע מראש), על פניך נראה כי שפכו יין אדום, הרופאים לקחו אותך ובדקו מכל עבר הם לא הכירו דבר כזה בארץ, את כפי שסגרנו למעלה עשית לי חיים לא קלים, לא רצית לינוק והכאבת לי פעם אחר פעם, אבל אני בחרתי לא לוותר לך, ידעתי שיהיה לך שנים לא פשוטות ורציתי לתת לך את הטוב ביותר גם אם את לא רוצה, התעקשתי ולאחר כמה ימים העקשנות שלי הועילה ואת ינקת, באותם רגעים לא ידעתי אפילו כמה עקשנות זו תהיה חשובה בקשר איתך ובהתפתחות שלך.
שלב אחר שלב העמדת בפני שעורים ולימדת אותי כל כך הרבה, לימדת אותי ליצור את המציאות שלך דרך המחשבות שלי, וכך זרקתי מחשבות באויר, ראיתי אותם בדמיוני מתגשמים וכך הם יצאו לפועל, מחשבה אחר מחשבה, נדהמתי איך דברים שלא היו תלוים בי קרו, כמו שלא דיברת בכלל ואני זרקתי למרפא בעיסוק שתוך חודש תדברי בשתי מילים היא הייתה סקפטית מאוד, וכך היה אחרי חודש דיברת בשתי מילים.
כאשר יצאת והכל היה כל כך שחור במיוחד החשיבה השחורה של הרופאים בחרתי (והרשות נתונה) לראות טוב, למרות הצעות הסביבה לוותר עליך (למה את צריכה את התיק הזה) בחרתי להילחם עליך ובשבילך,
אז לא ידעתי למה, פשוט ככה הרגשתי. היום אני יודעת שאת באת ללמד אותי כל כך הרבה, ועכשיו שאני כותבת מילים אלו אני מבינה עוד שיעור שלימדת אותי "קושי הוא אתגר",
חשבתי שאני המצאתי אותו אבל בעצם בצורה סמויה את לימדת אותי. כאשר הגעת לעולם למרות כל מה שאמרו טובי הרופאים אני ראיתי לפני ילדה בת שש ילדה רגילה וחלום זה לא עזב אותי והינה היום את בת שש ילדה רגילה בלי עדות מלבד נשיקת הקסם על פניך.
אז כן לידתך היא הכל ידוע מראש אבל הדרך שבחרנו ללכת איתך היא הרשות נתונה.
אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה