הגיע הרגע את עולה לכיתה א'

היום 27.08.12 ליוויתי אותך לראשונה לכיתה א', אם היית יודעת כמה היה קשה לי, לרגע הרגשתי שחזרתי אני לכיתה א' מלאת פחדים, גם אני כמוך הייתי ילדה שקטה נחבאת על הכלים, רק חד אבחנה הייה יודע שמשהו מתרחש בליבי, המפגש שלי עם כיתה א' נחקק בצורה שלילית אותי המורה לא ראתה ואף הקטינה אותי בכל הזדמנות ועם תחושות אלו הייתי צריכה ללוות אותך לכיתה א'.

בלילה עלו מחשבות רבות בראשי, פחדים, ואף בכיתי לאחר מכן אמרתי לעצמי שאת זה לא אני.

קמתי בבוקר עם המון שמחה וגאווה נזכרתי ביום שנולדת הבטחתי לך שהכל יהיה בסדר ואת תעלי לכיתה א' כמו כל הילדים בבית ספר רגיל הבטחתי וקיימתי.

התלבשת סידרתי לך את השיער והתבוננתי בך כל כך בוגרת, עלינו יחד להסעה ואז הפחדים שלך עלו נתתי לך את "שרשרת האומץ" הסברתי לך שזו שרשרת שנותנת כח כאשר תרגישי בליבך פחד או בושה תאחזי בשרשרת והיא תיתן לך אומץ, הגענו לביה"ס וחיכתה לך המורה רחלי מורה כל כך בשבילך, ליוויתי אותך לכיתה וכאשר הגיע רגע הפרידה בכית ולא רצית להיפרד אך המורה המקסימה שלך אספה אותך ברכות ואני הלכתי תוך ידיעה שאני משאירה אותך בידיים טובות עם מורה שהכי תראה אותך בכיתה ויחד עם זאת תתן לך כלים אמיתים לעשות עוד צעד לחיים.

אתה שנמצא שם למעלה מודה אני לך שאתה שולח שליחים טובים בשבילה.

ושבועיים אחרי אני כותבת - כאילו מאז ומתמיד היית בכיתה א' , הולכת כמו בוגרת חוזרת ומכינה שיעורים ילדה כל כך אחראית.

אתמול היינו באסיפת הורים וזכינו להכיר את המורה שלך לעומק מורה מקסימה אשר רואה כל ילד וילד ואת טובתו.

אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה