חול המועד פסח ואני מחפשת לאיפה לקחת את הילדים, אני יודעת שמקומות הומי אדם הופכים את כולנו חסרי סבלנות, ויום כיפי הופך לסיוט.
אני שולחת שאלה לאיפה ללכת והתשובה לא מאחרת להגיע ... אנחנו נוסעים לתל אביב, כאשר אנחנו מגיעים לתל אביב... אלהים מאוד אוהב אותי ולכן אני יורדת עם ארבעה ילדים בתחנה הלא נכונה, משם ליעד יש הליכה של רבע שעה במקום 2 דקות.
עוברת לי מחשבה "למה זה קרה ? ", ומיד מגיעה חדשה " לאיזה הרפתקאה אתה לוקח אותי ? "
אנחנו צועדים ומגיעים לקינג ג'ורג', שם אנחנו מגלים עולם עם מגוון אנשים, ריחות, בגדים, אני רואה את הבעת הפנים של הילדים שלי, כאשר הם רואים אדם ישן על המדרכה ופתאום אני מבינה כמה הם מנותקים, ואני מסבירה "שיש אנשים שחיים אחרת...",
אנחנו ממשיכים לצעוד ומגלים חנות עתיקה של מצלמות, בדיוק הבת שלי הגישה עבודה על המצלמה והיתה לה הזדמנות חד פעמית לראות את המצלמה של פעם.
הגענו ליעד "מוזיאון האצ"ל בקינג גורג", שם נכנסנו לעולם שלפני הקמת המדינה, הילדים היו לוחמי האצ"ל, עזרו בספינות המעפילים, ולבסוף חגגו את הקמת המדינה.
הסיור הסתיים ובדרכנו הבייתה נכנסו לקניון עזראלי, הילדים ביקשו לצאת לאחר כמה דקות, בעולם הפשוט היה להם יותר טוב.
עכשיו תראו את כל התסריט אם הייתי בוחרת באופציה האחרת "תמיד אני טועה ויורדת בתחנה הלא נכונה..." כל הדרך עד היעד אני צועדת עם כעס גדול (כמובן שהייתי מפספסת את ההזדמנות הנדירה לראות מצלמה של פעם) וכאשר הייתי מגיעה ליעד אני והילדים היינו מותשים נפשית ולא מסוגלים להנות מהסיור במוזיאון"
למזלם של הילדים שלי אני מודעת לבחירות ובחרתי להפיק את הטוב, נהננו מכל רגע, חזרנו עם המון חוויות וחיבור לשורשים, מומלץ מאוד.
אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה