הגדרה: "לקות למידה קוגניטיבית שבה מעורבים תהליכי ארגון, עיבוד, וניתוח מידע. ההשפעה כלפי חוץ קושי בקריאה, קושי שפתי ".
דיסלקציה היא בעיה נירולוגית שקשורה לתפקודי המוח.
איך היא מתבטאת :
קריאה לא רציפה
היגוי שגוי
הפיכת אותיות
שגיאות כתיב
השפעה רגשית :
מוטיבציה נמוכה ללמוד
פאסיבית
פחד מכישלון
חוסר יכולת לממש את הפוטנציאל
היו שנים שחשבו שלא ניתן לטפל בקושי זה, התקדמנו והיום מלמדים טקטיקות למידה להתגבר על הקושי.
והאמת שגם אני חשבתי שהדרך היחידה להתגבר על הלקוחת היא למידה אחרת שמציידת את המתמודד עם הקושי בכלים טובים.
עד ש...
לפני כמה שנים הגיע אלי ילדה, לדבריה האם לילדה יש התקפי זעם, חוסר רצון ללמוד, ציונים נמוכים.
כדרך אגב האימא סיפרה שהילדה דיסלקטית.
בתחילת הטיפול נתתי לילדה לקרוא קטע טקסט
הקריאה הייתה : לא רציפה, עם שגיאות היגוי , ללא התייחסות לנקודות ופסיקים, קריאה מונוטונית
וכאשר שאלתי אותה שאלות היא לא ידעה לענות.
בתום הטיפול נתתי לילדה לקרוא את אותו קטע טקסט, הקריאה הייתה רציפה, הקריאה הייתה רציפה, התייחסה לפסיקים ונקודות ואף תיקנה את עצמה כאשר הגתה מילה לא נכון.
וידע להשיב על השאלות.
אבל מה שקרה לאחר מכן בין טיפול לטיפול הדהים אותנו, הילדה החלה להתמודד עם השיעורים, התקפי הזעם נעלמו, היא הפכה להיות יוזמת.
שינוי מקצה לקצה.
החלטתי לחקור את הנושא ומצאתי אחוזי הצלחה גדולים בשיפור יכולת הקריאה בזכות הטיפולים.
איך הנס יכול להתרחש ?
איך יכול להיות שטיפול שמשלב גוף, נפש, אנרגיה ומיינד יכול לעשות שינוי מקצה לקצה ?
ןהתשובה שלי: האם התשובה באמת חשובה ?
בעיני חשוב התוצאה !!!
התוצאה שמגיעים אלי ילדים וגם נשים שמתמודדות עם קושי בקריאה וחל שיפור משמעותי ביכולת הקריאה ובהשלכות שנגרמות עקב הקושי.
לגוף שלנו יכולת לתקן את עצמו כאשר נותנים לו את הקרקע המתאימה.
ולכן אין מושג כזה "בלתי אפשרי" הכל אפשרי!!!
אלו היו המילים שלה:
"היו רגעים שהרגלים לא יכלו לסחוב אותי, הם רצו להתמוטט, לשקוע, ליפול אבל הראש אמר את חייבת והרגלים סירבו לזוז, הראש שלי הבין שהוא חייב לקחת את הפיקוד ולנטרל את הגוף ואת הרגש אחרת הוא יפסיק להתקיים
וכך שנים אני מסתובבת ראש מנותק מגוף ורגש, ראש שלא יודע מה זה להרגיש כאב, פחד, בושה אבל גם לא שמחה, אושר, התרגשות.
כדי שאוכל להרגיש הרגשות צריכים להיות קיצונים לכאן או לכאן.
את יודעת לא חשבתי שככה אני מסתובבת בעולם, חשבתי שאני מרגישה כאב, עצב, שמחה, אושר אבל הרגשות האלו לא היו שלי "
אני מלווה אותה כבר כמעט שנה בתוך הטלטלה של חייה, פגיעה מינית בגיל חמש עד עשר שהודחקה כל כך עמוק שאפילו היא לא זכרה את עוצמתה.
כשהגוף כבר לא יכל לשאת את העומס, והנשמה כבר לא יכלה להתמודד עם ההדחקה הסיפור פרץ למודע.
חודשים של דיכאון, של רצון לשקוע למות, כאב נפשי בלתי נתפס.
לפעמים אני תוהה מאיפה היא שואבת את הכח להמשיך עוד צעד אחד קטן.
ואני והיא יודעות שהדרך שלה עוד ארוכה, מלאה מכאובים, ייאוש, נפילות לצד רגעי אושר, הבנות וחיבור של הגוף, רגש וראש.
זכות שלי להיות חלק!
נ.ב
משתפת אתכן שיש בחורה מקסימה שהקימה עמותה אשר מצילה נפשות, קוראים לה אורלי פרוינד והיא תשמח לעזרתכם בקידום הנושא
אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה