בהורות לילד רגיל, יש התרגשות גדולה שהילד מגיע לגיל 18, ואנחנו ההורים כבר יכולים סוף סוף לשחרר.
בהורות לילד על הרצף המעבר הזה מגיל 17 ל 18 מלווה בהרבה דאגה, קשיים, חוסר אונים ובלבול מה לבחור ואיך לקדם את הבחור/ה הצעירים.
הבלבול הזה והשיתוק מול המעבר מגיל 17 ל -18 נמצא גם אצל המתבגר/ת שלך. עוד קצת המסגרת שאותה הכיר כל השנים מסתיימת, החברים לכיתה, הצוות החינוכי.... עומדים להיפרד ולא ילוו אותו עוד וממנו מצופה שיצא לחיים רגילים בהתאם לגילו - אבל הוא משותק. המשמעות שלצאת לעולם הגדול מלווה בפחד עמוק אבל יותר מזה בחוסר ידע וכלים איך עושים את הצעדים ואת המעבר לחיים בוגרים, איך מחפשים עבודה ? איך עוברים ראיון עבודה ? איך מתמודדים עם קונפלקטים בסביבה שאינה תמיד מכילה ? האם להתגייס לצבא ? האם אמצא חן בעיני הפסיכיאטר בצבא ? האם הצליח לבטא את עצמי באותנטיות ? להתמודד מול הניירת ? מול השאלות ? אולי להתנדב ? אולי ללכת לעבוד ? אולי פשוט להשאר בבית תחת הכנפיים הבטוחות של אמא ואבא ?
וכל החלטה כזו, משמעותה ללמוד מחדש איך מנהלים שיחה ? איך מתמודדים כאשר לא מבינים משימה ?
איך מקבלים החלטה ? איך מתמודדים מול משפטים שיפוטיים של המשפחה ? של הסביבה ?
בהורות רגילה, הבחור או הבחורה הצעירה, ניגשת להורים כאשר יש התלבטות, אי הבנה, תסכול, קושי , לפעמים היא פונה לחברה ומתייעצת איתה.
בהורות על הרצף, הבחור או הבחורה לא תמיד ידעו לפנות שיש בעיה, כי לא תמיד ידעו לזהות שהייתה אי הבנה, לפעמים יתביישו לשאול כי לא ירצו להראות "לא חכמים", העזרה והבעיות שיכולים לצוץ הם ממש בדברים הקטנים של היום יום, משפט שנאמר על ידי המפקד והובן פשוטו כמשמעו, קו האוטובוס שפתאם לא הגיע והבחור הצעיר פשוט לא יודע מה לעשות.
אז איך אפשר לעזור לבחור או לבחורה לעשות את המעבר במקסימום ביטחון, אתן לכם שני טיפים מנצחים ?
שינוי גישה - לעיתים הבחור או הבחורה שלך, צריכים שמישהו ילווה אותם בפעם הראשונה שהם פותחים חשבון בנק, מחפשים מקום עבודה ואפילו הולכים לראיון עבודה. אני יודעת שזה נשמע מוזר שאמא או אבא יושבים עם הבחור לראיון עבודה או מלווים אותו, אבל כאשר אני מדברת על שינוי גישה, אני מתכוונת שחשוב שאנחנו כהורים ניתן לילד שלנו ביטחון לא להתבייש במי שהוא, הוא אוטיסט והוא צריך הסבר של מצבים שחדשים לו. כדי להקל עליכם, אשאל אתכם שאלה : אם הילד שלכם היה חרש או אילם, היה נראה לכם טבעי שיהיה איתו מתורגמן בראיון ? הילד שלכם אומנם לא חרש או אילם אבל הוא אוטיסט, וראיון עבודה דורש הרבה מאוד מלל, ריכוז ומתח, לכן הילד שלכם צריך דמות שנותנת לו ביטחון והוא יכול להעזר בה כאשר נשאלה שאלה שאינה מובנית או אמירה מבלבלת.
דמות ביטחון - אתם בוודאי מכירים את המצב הזה, שילד קטן עושה מעבר למסגרת חדשה, הוא נכנס עם החיתולי שלו או הדובי או איזה חפץ מעבר שנותן לו ביטחון. בני אדם מפחדים מדברים חדשים, ולרוב אנשים בוגרים יחפשו דרך לחוש ביטחון בהתאם למצופה מגילם, למשל תחושת הביטחון של בחור או בחורה בגיל של הילד שלכם תבוא משיחת טלפון עם חבר רגע לפני הכניסה לראיון העבודה. ברצף אין הפנמה של נורמה חברתית שמשתנה בהתאם למבנה החברתי, לגיל, למקום ועוד, לכן תחושת הביטחון לעיתים נשאבת מהתנסות ראשונית עם ההורה או בן משפחה שמהווה דמות תומכת שיודעת לזהות את הילד לפני שהוא מדבר. היכולת שלכם להבין כי אתם מהווים דמות ביטחון ואין שום דבר חריג בללוות את הבחור או הבחורה לפתיחת חשבון הבנק או לראיון עבודה, תחזק לו את הביטחון להעיז ולנסות דברים חדשים שבונים עצמאות. מה המסר שאני רוצה להעביר לכם ?
תלוו את הילדים שלכם במעבר לעולם המבוגרים, תנו להם יד בצעדים הראשונים, אז מה אם הם בני 18, תלמדו אותם לשים פס על העולם, תשאלו, תציקו, תעזרו להם להבין מה הסיבות שהם נמנעים ותעודדו תקשורת. ובעיקר תלמדו אותם שהם צריכים להיות גאים במי שהם.
להרשמה לניוזלייטר ליחצו כאן
ליאורה פלד
מטפלת רגשית בשיטת איזון חיים ודפי הנפש
התמחות באוטיזם, טראומה מורכבת, התפתחות אישית.
מרצה "הבנת השפה האוטיסטית" במערכת החינוך
* מזכירה- שאין אוטיסט אחד שדומה למשנהו, יכול להיות שהדברים שיהיו כתובים בפוסט הזה לא יהיו רלוונטים לילד שלך - וזה בסדר.