מכירים את הפטפטת הבלתי נפסקת במוח שלא ניתן להפסיק ? בפוסט טראומה מורכבת היא לעיתים בלית אין.
איך מפסיקים אותה או לפחות משקיטים אותה ?
תדמיינו את התמונה הבאה, במוח שלכם יש תקליט עם משפט מעצבן שחוזר על עצמו בלופים בלי הפסקה, 24/7, אתם מתים להפסיק אותו אבל התקליט הזה ממשיך לנגן שוב ושוב בלי הפסקה ללא יכולת לעצור אותו.
הייתם מאבדים את תחושת השפיות נכון ?
מי שמתמודד עם פוסט טראומה מורכבת, לעיתים מתמודד עם פטפטת בלתי פוסקת בין הגוף למוח.
הפטפטת הזאת היא בעצם מסרים ובקשות שהגוף שולח למוח על מנת שזה יפעל להשקיט את אי הנוחות, הכאב או הצורך של הגוף.
אתן דוגמא, נכון שהשלפוחית שתן מלאה אתם קמים לשירותים לעשות פיפי ?
התהליך שמתרחש הוא, שהשלפוחית שתן מתמלא, השלפוחית שולחת איתותים עצביים ואומרת למוח "עכשיו המיכל מלא, קח אותי להתרוקן", המוח מקשיב ומתחיל לסרוק את השטח, לבדוק האם זה הזמן המתאים ללכת לשירותים, אם בדיוק יש ישיבה או שהגוף נמצא אצל הרופא, זה לא מתאים להתרוקן, המוח ישלח תגובה לשלפוחית "תחכי, זה לא הזמן", ככל שהשלפוחית תתמלא היא תשלח יותר התראות למוח עד שפשוט הפיפי יברח לנו באמצע הישיבה עם המנכ"ל.
כך גם קורה במצב של סכנה, הגוף מתרגם סיטואציה כסכנה, הוא מתחיל לשלוח מסרים למוח שיתכונן לפעולה, המוח קולט את המסרים ולא עושה איתם כלום, אז הגוף מגביר קצב, אם קודם שלח את המסר פעם בדקה, עכשיו זה כל חצי דקה ואז כל שנייה, עד שמגיע רגע הרתיחה, הגוף כבר לא יכול לשאת את רמת המתח והוא לוקח את המושכות לידיים שלו ופועל.
העניין שהגוף לוקח פיקוד הוא יודע לפעול בשלוש פעולות, בריחה, לחימה, קיפאון.
בריחה, לחימה וקפאון מתבטאים בהתפרצויות זעם, דיסוציאטיביות, דיכאון עצבות, חיתוך עצמי, חוסר שליטה בשרירים ובתגובות הגוף ועוד
מבינים את המעגל ?
בעצם תגובות של התפרצות כעס, דפיקת הראש בקיר, זריקת חפצים, חיתוך עצמי, דיסוציאטיביות ועוד זה אמצעי הרגעה מחרדה, אמצעי הרגעה לא יעיל ולא מקדם אבל אמצעי הרגעה.
אז איך לומדים לפתח אמצעי הרגעה בריא יותר ? כזה שנשארים אחריו עם כוחות ולא נטולי כוחות ?
במילה אחת
מ ו ד ע ו ת
בשתי מילים
הקשבה לגוף
בשלוש מילים
מודעות ושינוי הרגלים
השלב הראשון הוא ללמוד לזהות את המסרים שהגוף מעביר למוח, לזהות את השלבים שמקדימים לחימום, לשלב שבו עוד יש תקשורת בין הגוף למוח.
את היכולת לזהות את המסרים אפשר ללמוד דרך מגוון דרכים כמו יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך, טיפול רגשי, שחייה, אומנות אינטואיטיבית (יומן ויזואלי), טיפולים באיזון חיים ועוד
השלב השני הוא לכתוב רשימה של דברים שכיף לעשות ומרגיעים כמו: ריצה, הליכה, מוסיקה, קפיצות, כתיבה, מקלחת ועוד.
השלב השלישי להתאמן – האימון מתחיל דווקא בימים רוגעים שאין יותר מדי מתח, אחר כך מעלים רף ומנסים להתאמן ברגעים שקצת יותר מציף ואז עוברים לימים היותר מורכבים.
האם קל ללמוד להגיב למתח בדרך של ציור, כתיב, דיבור, הליכה ועוד במקום בדרך של פגיעה עצמית או פגיעה בסביבה ? לא זה לא קל אבל זה אפשרי, זה תהליך ואימון ואפשר ללמוד לפרוק מתח באופן מקדם.
אשמח לשמוע מה דעתכם