סוף סוף הבנתי למה היה קשה לי בשיעורי מחשבים,
כאשר הייתי צריכה לבנות תרשים זרימה.
הבנתי זאת לפני כמה ימים כאשר נתקלתי במפות חשיבה שזה מעין תרשים זרימה
(לפחות ככה חשבתי).
המוח שלי חושב רחב, הוא רואה את הפרטים הקטנים.
תהליכים מובנים שקיימים במערכות עובדים לפי תרשים זרימה
ולי כל כך קשה לחשוב מובנה,
אני רואה את הפרטים הקטנים
אלו שאחרים לא רואים.
מנקודת המבט שלי בכל צומת יש מיליון שבילים
שמתוכם יוצאים עוד מיליון שבילים,
ופה נוצר הבילבול
במה לבחור?
מה נכון?
מה הדרך?
השבוע נתקלתי במפת חשיבה שמתאימה בול לדרך חשיבה שלי.
יש נושא מרכזי ממנו יוצא הכל,
בלי אם... אז....
אלא כל השבילים שיש קשורים לקיום הנושא,
בלי היררכיה, מתוך הבנה שכולם הכרחים לקיום הנושא.
זו אני!!!!
ניסו ללמד אותי לחשוב ולפעול תבניתי
בשעה שבאישיות שלי אני חושבת ביחד
בהרמוניה ובלי סדר תבניתי.
הניסיון ללמד אותי לחשוב אחרת גרם לי
לפחד מהאי סדר, מהתפזרות
בשעה שאלו המקומות שבהם אני הכי חזקה.
כשבאות אלי מטופלות אני מלמדת אותן
לזהות את נקודות החוזקה שלהן,
להפסיק לשמוע את הקולות של
מהן צריכות להיות
ולהקשיב למה שהן באמת.
התוצאה חיים בלי מאבק
חיים מתוך מלאות וזהות עצמית.