אוטיזם - השחיקה של "אחרי המסגרות" – כשהבית הופך למבצר של חוסר מעש
- בלוג התפתחות משפחתית
- 5 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
כל הורה לילד על הרצף מכיר את המירוץ. שנים של ריצה בין אבחונים, ועדות השמה, בתי ספר לחינוך מיוחד, טיפולים רגשיים וקלינאי תקשורת.
בתוך המירוץ הזה יש מטרה ברורה: להגיע לקו הסיום של גיל 18 או 21 כשביד יש תעודה או שירות צבאי/לאומי מאחוריו.
אבל אז מגיע הבוקר שאחרי. המסגרות נגמרות. משרד החינוך יצא מהתמונה, המפקד בצבא כבר לא מתקשר, ופתאום – שקט. שקט מפחיד.
הבוגר שלכם, שכבר איננו ילד, מוצא את עצמו בחדר, מול המסך, בפיג'מה בשלוש בצהריים. ואתם? אתם מוצאים את עצמכם בתפקיד שלא חתמתם עליו: המנוע היחיד של אדם מבוגר.
למה זה קורה? (וזה לא בגלל עצלנות)
הטעות הראשונה שאנחנו עושים כהורים היא לחשוב שהבוגר שלנו "ויתר" או שהוא "עצלן". המציאות היא שעל הרצף האוטיסטי, המעבר מחוסר מבנה למבנה עצמאי הוא אחד האתגרים הקשים ביותר.
ללא יד מכוונת חיצונית, המוח מתקשה לייצר סדרי עדיפויות. החרדה מהעולם שבחוץ, יחד עם הקושי בתפקודים ניהוליים, נועלים אותו בתוך ה"מבצר" – החדר שלו.
במצב הזה, הבית הופך למקום של חוסר מעש. הימים נמרחים, השעות מתהפכות, והמתח בבית עולה. אתם מרגישים שאתם "סוחבים" אותו על הגב, וכל הצעה שלכם לצאת, לעבוד או ללמוד נתקלת בחומה של התנגדות.
הכלי מהגישה: מבנה "עוקף דיבור" :
כדי לשבור את השחיקה הזו, אנחנו צריכים להפסיק לדבר ולהתחיל לבנות מבנה. המטרה היא שהבית והסביבה יהיו אלו ש"דורשים" ממנו פעולה, לא אתם.
העברת ה"פקודה" לכלי חיצוני: במקום להגיד "תנקה את החדר", משתמשים בלוח ויזואלי או פרוטוקול כתוב. כשיש רשימה תלויה, הלוח הוא המנהל. זה מנטרל את המטען הרגשי ביניכם.
יצירת "ריבונות" בבית: בוגר בבית חייב להחזיק באחריות על תחום אחד לפחות שקשור לכלל הבית (ולא רק לעצמו). המפתח הוא שאתם יוצאים מהתמונה. אם המדיח לא פונה – אין כלים נקיים. הבוגר צריך לפגוש את תוצאות המציאות, לא את הכעס שלכם.
הרובד העמוק: למה הריק שלו מפחיד אתכם? כאן אנחנו מגיעים ללב הגישה שלי. השחיקה שאתם מרגישים היא לא רק בגלל המאמץ הפיזי, אלא בגלל מה שה"חוסר מעש" שלו מעורר בכם. כשאתם רואים אותו תקוע בחדר, איזה קול עולה בכם מהעבר? האם זה מזכיר לכם תקופות שבהן אתם הרגשתם חוסר אונים בבית שלכם? הרבה פעמים, הריצה שלנו "להציל" את הבוגר היא בעצם ניסיון להציל את עצמנו מהפחדים העתיקים שלנו או שאלו דפוסים התנהגותיים שרכשתם כילדים ומתבטא גם בהורות שלכם. האם ניתן לשנות ? בוודאי - תמשיכי לעקוב לעוד תוכן שווה. ליאורה פלד
מטפלת גוף–נפש–אנרגיה
מדריכת הורים
בשיטת איזון חיים ודפי הנפש – פסיכותרפיה גופנית
התמחות בחרדות, טראומה מורכבת ואוטיזם
📩 רוצה לקבל עדכון על המאמר הבא ? כאן
📅לקבוצת תמיכה צמיחה להורים - לחצי כאן
תגובות