שיחה שהיתה לי עם הבת שלי
הבת: אני לא רוצה ללכת לגן, הילדים יושבים סביב השולחן ואני חייבת לדבר ולבקש את החומוס ,
אני לא רוצה שהם ישמעו אותי מדברת, הגננת ) X הגננת שלה משנה שעברה)לא מרשה לקום ולקחת את החומוס
ואני חייבת לבקש.
אני: אבל הגננת ש' לא נמצאת השנה, השנה יש את י' גננת חדשה.
הבת: כן גם י' כזאת.
האמת שהכל התחיל בשנה שעברה.
בגן של הבת שלי היה נהוג לשבת סביב השולחן, על השולחן היה ממרח אחד מכל סוג, והילדים היו חייבים לבקש אחד מהשני את הממרחים, מי שלא ביקש לא אכל ונשאר רעב, והבת שלי במשך ימים נשארה רעבה.
הסיפור נשמע אכזרי, אבל מטרתו הייתה לגרום לילד לדבר, (מה עוד שאת הפרוסה הראשונה הגננת הייתה מכינה להם. אז הם נשארו "רק" קצת רעבים).
השיטה הזו עזרה, והבת שלי למדה שעליה לדבר עם הגננת ועם הילדים
ראוי לציין שהבת שלי אהבה מאוד את הגננת שלה מהשנה שעברה, (האמת הייתה לה גננת מעולה).
השנה באה גננת חדשה, ופתאום אני שומעת מהבת שלי את הקושי לדבר באותה סיטואציה, מה שהכי מוזר שהשם שהיא נקבה היה שמה של הגננת מהשנה שעברה .
זו הייתה נקודה שהבנתי את כל מה שאני כל הזמן מדברת עליו ומטפלת בו:
חוויות שאנחנו עוברים בחיים, נחרטות בגופנו בצורה שלילית,
אנחנו כל כך רוצים לתקן את אותה חוויה, ובדרך לתיקון אנו חווים אותה שוב ושוב בכל מיני שלבים בחיים, על מנת לנסות ולחוות אותה בצורה מתקנת.
עכשיו אני רוצה לדבר איתכם על אותה חוויה של הבת שלי,
הרגע הזה שהיא רוצה לבקש עבור עצמה וקופאת, המילים לא יוצאות,
ולקחת אותה כמה שנים קדימה,
איך אותו רגע יבוא לידי ביטוי בבגרות שלה ?
למשל, כאשר היא תצטרך לבקש דבר מה מהמורה, מהמפקד בצבא, מהבוס בעבודה, המילים שלה פשוט יעלמו.
למזלה אמא שלה מטפלת רגשית דרך התת מודע (כן זאת אני)
אז עשיתי לה טיפול ואחד הדברים שיצאו בטיפול היא המילה "גנטיקה" "תורשה",
בחנתי את הדפוס הזה גם אצלי.
כן מודה!!! גם אני שנים התמודדתי עם הקושי לבקש דברים,
אפילו לבקש יום חופש בעבודה, הפחד מהמילה "לא" היה פחד ממשי,
היום אני יודעת שמקורה בחווית ילדות שנחקקה בגופי וניהלה אותי, שיחררתי, היום אני כבר לא שם .
******************************************************************************************************
חלפו כמה שנים, היום היא דורשת ללא סוף.
ולגבי ?
ההתפתחות היא הדדית, אני למדתי אז היא למדה, ולהיפך.
אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה