משפט שמקומם אותי וגורם לי ממש לכעוס זה המשפט הבא : "אז שיתנדב, זה בדיוק כמו שירות צבאי, הוא לבוש מדים ומשרת בצבא, התנדבות זה ממש כמו גיוס"
כשהמשפט הזה מגיע ממקבלי החלטות אני עוד יותר כועסת כי אני מבינה שאותם גורמי מקצוע שאומרים את המשפט הזה שבויים בקונספציה ובתפיסה מיושנת, שאדם שאובחן כאוטיסט לא מסוגל לתפקד כחייל בשירות סדיר בצבא או במילים פשוטות יותר אותם אנשי מקצוע מחזיקים דעה קדומה שאוטיסטים - הם אנשים שלא יכולים ולא ראויים להשתלב בחברה ולכן מחריגים אותם מיתר החברה.
בפועל התפיסה הזאת לא נכונה, באוטיזם יש רצף ורמות התפקוד והעצמאות משתנות מאחד לאחד, יש הרבה מאוד אוטיסטים שיכולים ואף משתלבים בחברה ללא כל עזרה ויש כאלו שבעזרת ליווי תעסוקתי/חונך שילוב יכולים להשתלב יופי במסגרת הצבאית והצבא יכול להנות מהון אנושי איכותי בלי להנמיך או להחריג אותו.
חשוב לדעת, שלדעה קדומה יש משקל בקבלת ההחלטה אם להפנות נער או נערה שמבקשים לשרת לצבא למסלול תוכנית "תתקדמו" או התנדבות.
פסיכיאטר הוא איש מקצוע מתחום בריאות הנפש שתפקידו לקבוע מסוגלות לגיוס צבאי,החלטה שלו נקבעת על פי פרשנות מקצועית שנסמכת על איסוף עובדות בשטח, דוח תפקודי מבית הספר וחוות דעת מקצועיות.
בזמן שהפסיכיאטר מנהל שיחה עם המלש"ב הוא קשוב לאופן בו המלש"ב מגיב לשאלות שנשאלות בראיון , לעיתים מתוך כוונה תחילה הוא ישאל שאלות או יתן מידע שגוי במטרה לראות איך המלש"ב מגיב במצבי לחץ, אי וודאות ועוד. דרך שפת הגוף, טון הדיבור, קצב הדיבור, קשר עין ועוד הוא יכול להתרשם ולתת פרשנות להלך הרוח ורמת המסוגלות של המלש"ב להתמודד עם המסגרת הצבאית.
אוטיזם, אני מזכירה, זו שונות נירולוגית, לקות תקשורתית, אין הלימה בין הלך הרוח/ היכולת הרגשית לבין שפת הגוף, טון הדיבור, קצב הדיבור, קשר עין ועוד, באוטיזם אין צורך לעשות מניפולציות ולהשתמש באסטרטגיות של לחץ כדי לזהות מצבים של חרדות, דיכאון או בעיות נפשיות.
הפרמטר של שפת הגוף,טון הדיבור,קצב הדיבור, קשר עין לא יכול להיות חלק מאיסוף העובדות בשטח.
חשוב להבין, רוב הפסיכיאטרים מתמחים בזיהוי בעיות נפשיות, חרדות, דיכאון, נטייה לאובדנות ועוד, רוב הפסיכיאטרים אין להם ניסיון מקצועי והתמקצעות באוטיזם, הם לא תמיד יודעים איך לראיין אוטיסטים, למשל שאין להתייחס לשפת הגוף, להתעלם מכך שאין קשר עין במידה ואין , שאין הלימה בין טון הדיבור וקצב הדיבור למילים שנאמרות ולאופן שבו הוא זז על הכיסא, איך ליצור תחושת נוחות שתאפשר למלש"ב להרגיש בטוח להתבטא בביטחון, איך לשאול שאלות פשוטות ולהקשיב בסבלנות לתשובות, איזה פרמטרים מתוך הדוחות לקחת ואיזה לא.
המשמעות שהרבה אוטיסטים מקבלים פטור ומנותבים להתנדבות בגלל חוסר מקצועיות שמתחיל בצוות החינוכי - בבית הספר שכותב דוחות שלא תמיד משקפים את החוזקות של הילד ומכיל מלל שכל אחד יכול תת להם פרשנות משלו, הפסיכיאטר בקהילה או הפסיכולוג שכותב דוח בלי לעצור ולחשוב איך הדברים שהוא כותב בדוח יובנו על ידי מי שקורא את הדוח, ההורים שלוקחים את הדוחות ומשגרים לצבא בלי לקרוא ולהבין את המשמעות של המילים, והפסיכיאטר בצבא שאין לו את ההכשרה המקצועית לנהל ראיון עם אוטיסט כדי להתרשם ממנו בהתאם ליכולתיו האמיתיות ולא להיות מושפע מפרמטרים שלא רלוונטים בראיון.
אוטיסט הוא בסה"כ אדם עם כישורים ויכולות יחודיים לו, שלא יודע להתנהג כפי שמקובל בסביבתו ולא יודע לתת הצדקות והסברים להתנהגות כזו או אחרת שתתקבל בחברה כלגיטימית, כתוצאה מכך התנהגות שלו מוסברת על ידי הסביבה בהגדרות "הוא מוזר", "הוא מטומטם", "הוא לא בסדר", "אין לו חוזק נפשי" ועוד.
העניין הוא שגם אותם אנשי מקצוע שכביכול בשל הגדרת התפקיד שלהם אמורים לדעת לראיין ולדעת מה רמת המסוגלות, לחלקם אין את הידע והניסיון בתחום האוטיזם ובגלל שהם מגיעים מהבנה חברתית מופנמת שאומרת "אסור לי להגיד שאני לא בקיא בתחום ולכן אני לא יכול לקבוע כשירות רפואית", הם עורכים ראיון, עושים את הטעויות האפשריות, חותמים בחותמת פטור, מציעים ללכת להתנדב ובכך חושבים שהם עושים מעשה טוב ואפילו מעשה אצילי, כי התנדבות זה כמו גיוס - ככה לפחות אמרו להם.
אז עכשיו, אחרי שסיימתי לנאום, אני חוזרת לכעס - כאשר מנתבים בחור או בחורה אוטיסטים בעלי יכולת להשתלב במסגרת שירות חובה להתנדבות - עושים להם עוול, מחריגים אותם מהחברה לא בצדק, ומשפיעים על היכולת שלהם בהמשך הדרך להשתלב במסגרות תעסוקה ובחיים רגילים.
יש הבדל עצום בין שירות בגיוס חובה דרך "תתקדמו" לבין התנדבות/השמה דרך עמותות ודרך "רואים רחוק" וזה רק חלק מהפליה :
בגיוס חובה - יש טירונות, בהתנדבות - אין טירונות
בגיוס חובה - החייל יכול לבחור בבסיס סגור או פתוח בהתאם לצרכי הצבא, בהתנדבות בסיס סגור זה לא הדיפולט ומצריך אישורים מיוחדים.
בגיוס חובה - יש שכר וספירת ימי השירות נספרת גם בתקופת ההכשרה, בהתנדבות לרוב אין הכשרות ובאלו שיש כמו "רואים רחוק" הם ללא שכר ואין ספירה של ימי השירות.
בגיוס חובה - יש סיוג ביטחוני מלא, בהתנדבות - אין אפשרות לקבל סיווג ביטחוני ו"ברואים רחוק" הסיווג הביטחוני הוא מוגבל, זה משפיע על התפקידים שפתוחים בפני אותו אדם.
בגיוס - היחס שווה בין שווים, בהתנדבות - אתה מוגבל וזה קצה גבול היכולת שלך.
בגיוס- אתה חייל לכל דבר, בהתנדבות- אתה אזרח שלובש מדי צבא והעמותות /"רואים רחוק" מתפקדת בתור חברת השמה בהתאם לצרכים של הצבא.
בגיוס - המעטפת פחות צמודה, בהתנדבות זה תלוי עמותה אבל יש מעטפת יותר טובה.
יש עוד הבדלים רבים - הכנתי לכם טבלה מסודרת, בטבלה רשום ההבדלים בין גיוס דרך "תתקדמו", התנדבות דרך עמותות והתנדבות דרך תוכנית "רואים רחוק", המידע בטבלה נאסף על ידי בעמל רב מתוך נקודות הסתכלות של יחס הוגן, שיוויון זכויות ולקרוא לדברים בשמם, כאשר לוקחים הון אנושי איכותי, נותנים לו פטור בגלל הליך בירוקרטי לא מותאם או בשל נוחות מערכתית, מחזירים אותו למערכת תחת תוכנית התנדבות ומספרים לההורים ולמלש"ב שזה אותו דבר - זה ניצול, חוסר יושר והפליה.
חשוב לי לומר - שאין חלילה להבין מתוך המאמר שהתנדבות בכל הפורמטים היא דבר רע, זו לא הכוונה - התנדבות יכולה להיות מאוד מועילה למי שצריך גמישות, מעטפת, או יותר נגישות אך היא גורמת עוול ומפלה אוטיסטים שיש להם יכולות וכישורים להיות חיילים במסגרת שירות חובה ורוצים להיות במסגרת הזאת.
הורים יקרים, המידע שכתוב בטבלה נאסף בעמל רב דרך שיחות עם הורים, ניסיון אישי, ומידע ברשת, יכול להיות שהמידע לא מדוייק או שחלו שינויים בין הכתוב בטבלה ובמאמר לבין המציאות, חובתכם לבדוק ולעלות שאלות את גורמי המקצוע.
רוצים לקבל עדכון על המאמר הבא ? כאן
ליאורה פלד
מטפלת רגשית אנרגטית
בשיטת איזון חיים ודפי הנפש
התמחות בטראומה מורכבת ואוטיזם להורדת הטבלה לחצי כאן