"הוא כבר גדול, חכם, יש לו יכולות גבוהות אבל יש רגעים שהוא מתנהג כמו תינוק" משפט שאני שומעת מהרבה מטופלות שלי שהן אימהות.
תופעה שמתרחשת כאשר יש פער בין הקוגניטיבי לרגשי, בין הגיל הכרונולוגי לגיל הרגשי.
לדוגמא :
ילד שגילו הכרונולוגי הוא 11 והרגיל הרגשי שנה וחצי
אישה שגילה הכרונולוגי 35 והגיל הרגשי גיל חמש.
ואיך זה בא לידי ביטוי ?
כלפי חוץ נראה פער בין ההתנהגות המצופה לאותו ילד/אישה בהתאם לגילו לבין ההתנהגות בפועל.
נכון שאדם מבוגר יתאמץ ואף יצליח להסתיר את הפער אף המאמץ הזה יגבה ממנו מחיר כבד שיתבטא בגוף הפיזי, רגשי, דפוסי התנהגות וכדומה.
ילדים מתקשים יותר להסתיר.
אנחנו כהורים לא נבין למה הילד שלנו כבר גדול אבל מתנהג כמו תינוק, נכעס עליו, נחפש דרך לתקן אותו והוא מאוד יתאמץ להשתנות אבל יכשל פעם אחר פעם מכיוון שהדרישה הזאת היא מעבר לכוחותיו.
מה הגורמים לפער ?
יש הרבה סיבות לפער, העיקריות שאני כמטפלת נפגשת איתם הן :
1. חווית חיים / טראומה / אירוע משמעותי שהילד חווה באותו גיל רגשי בו הוא נתקע.
2. ילדים שהתפתחות הרגשית שלהם איטית יותר ונכנסו לגן של גדולים לפני שהיו מוכנים לכך רגשית.
3. ילדים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה שנכנסו למערכת של הגדולים (גן, בית הספר) לפני שלמדו ליצור הגנה, הפרדה וויסות של מצבים רגשים יחוו את הגן/בית הספר בעוצמות רגש אדירות ויהיו חייבים ליצור ניתוק רגשי בינם לבין הסביבה, דבר הגורר תקיעות רגשית.
ניתן לטיפול ?
בוודאי!!!
על ידי טיפול בסיפור שעורר את הניתוק ובניית כישורים חדשים הפער מצטמצם והיכולת הרגשית עולה.
האם ניתן לטפל גם במבוגרים ?
בוודאי!!!
בכל גיל.
אם יש לכם שאלות נוספות - אשיב עליהן בשמחה
Comments