אפילפסיה - בוגרים, לחיות חיים נורמטיבים לצד אפילפסיה



אני זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי בהתקף אפילפטי אצל אדם בוגר, כצופה מהצד.

הפעם הראשונה הייתה לפני כ 20 שנה, עוד לא הכרתי את עולם האפילפסיה מקרוב.


הייתי בפתח תקווה, במדרחוב, לפתע ראיתי בחור צעיר, נראה בסביבות גיל ה- 20 מתיישב על הריצפה, לאחר מכן שוכב ותוך מספר שניות הגוף שלו זז בצורה לא סימטרית, המבט שלו תקוע באיזה נקודה ומהפה יוצא לו קצף, לאחר מספר דקות המבט שלו חזר, התנועות הפסיקו, אנשים שהיו סביבו נתנו לו מים.

לאחר מספר דקות הוא קם והמשיך בדרכו.


הפעם השנייה הייתה כעבור שנה, ישבתי בפגישה, אחת הבחורות שהייתה בקבוצה, אמרה שהיא מתחילה התקף, נשכבה על הריצפה, לאחר מספר שניות החלה להשמיע קולות מוזרים, עיניה היו פקוחות אך תקועות בנקודה בקיר, לאחר דקות ספורות ההתקף הפסיק,חברותיה לפגישה אמרו בשלווה שהיא תיכף תקום ולבינתיים נמשיך בפגישה.

הפגישה המשיכה והיא הצטרפה לאחר מספר דקות.

שני המקרים עוררו בי תחושה של התרגשות ושמחה גדולה


למה ?

כי ראיתי את היכולת להתמודד עם ההתקפים באופן טבעי, לקום, להתאושש מהתקף ולהמשיך, ראיתי איך תיווך לסביבה וקבלה של הסביבה הופכת את כל העניין של ההתקף לכל כך טבעי.


לימים הכרתי את האפילפסיה מקרוב דרך ההתקפים של הבת שלי ומאוחר יותר דרך אנשים שליוויתי כמטפלת בתחום האיזון הרגשי והמודעות העצמית.


שמתי לב שבוגרים שלמדו לקבל את האפילפסיה, למדו לזהות את הסימנים המקדימים לפרכוס,

את הטריגרים שמעוררים התקף. להסביר בפשטות לסביבה הקרובה שהם מתמודדים עם אפילפסיה ומה סדר הפעולות שיש לעשות במידה ויש התקף.


לצד היכולת להעזר בעזרים כמו צמיד אפילפסיה

הצליחו לחיות חיים חופשיים לצד האפילפסיה

הצליחו לגייס את הסביבה לסייע ולתמוך בהם בעת ההתקף.

הצליחו לקום מהתקפים ולסיים אותם יותר מהר

הצליחו להפחית את תדירות ההתקפים.

הצליחו להתקדם בעבודה, לבנות מערכת זוגית ומשפחתיות.

הצליחו להגשים את השאיפות והרצונות שלהם.

אפילפסיה היא לא סוף העולם היא רק דרך להמציא את עצמך כבוגר מחדש.


ליאורה פלד,

מלווה הורים וילדים המתמודדים

עם אתגרים רפואיים ורגשיים.

מובילה תהליכי מודעות עצמית

אמא של יובלי המתמודדת עם אפילפסיה

רוצים לקבל עדכון על המאמר הבא ? ליחצו כאן

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול